הפגת בדידות מטופלים בבית החולים, בעקבות משבר הקורונה

• תאום ציפיות עם המחלקות: לפני היציאה לדרך נערכה שיחת תאום ציפיות עם האחיות האחראיות של המחלקות הרלוונטיות ובה הובהר כי:

  • הסטודנטים אינם מהווים כח עזר סיעודי, אלא מפיגים בדידות ומשוחחים עם המאושפזים בלבד

  • על כל מחלקה למנות אחות אחראית שתלווה את הסטודנטים

  • יש להגדיר באופן ברור את המותר והאסור במסגרת הביקורים

​​

• גיוס המתנדבים: נערכה הפצה של האפשרות להצטרף לפרויקט בקרב כיתות הסטודנטים הרלוונטיות

​​

• מיון המתנדבים: נבחרו כל מי שהתעניין והוא זכאי למלגה של מנהל הסיעוד ונמצא בעל מוטיבציה ונכונות לקחת חלק בתכנית. 

​​

• הכשרת המתנדבים: נערכה באמצעות הזום. צוות בית הספר לסיעוד העביר את התכנים בהדרכה, שהתמקדה בשלושה נושאים עיקריים:

  • הסבר על התכנית ומענה לכל השאלות

  • מניעת זיהומים - שמירת מרחק, עטיית מסכות, חיטוי ידיים ומשקף מגן בזמן שהמטופל אוכל.

  • תקשורת עם המאושפז - למרות שהסטודנטים לומדים תקשורת במסגרת לימודי סיעוד, ערכנו סימולציה של איך להציג את עצמך, איך אתה יודע למי לגשת. איך יודעים שמטופל לא רוצה, שפת גוף, אינטונציה.

  • מקרים ותגובות - כיצד יש להגיב במגוון של סיטואציות ייחודיות

  • שאלות ותשובות - במטרה להפיג חששות.

 

• שיבוץ למחלקות: האחיות האחראיות והמפקחות במחלקות, הן נשות הקשר של הסטודנטים במחלקה. בכל שבוע הן ערכו סידור עבודה, על מנת שידעו מתי יגיעו הסטודנטים. ציידנו את הסטודנטים במספרי טלפון לחירום בכל עת.

​​

• ליווי הסטודנטים: נעשה על ידי צוות בית הספר, בשיחות אישיות בתדירות של אחת לחודש